ארכיון חודשי: אוגוסט 2011
פיטרו עובדת חולה – וישלמו לה כ- 80 אלף ש"ח
מעשה שהיה כך היה
עובדת של חברת "יפעת" (ליקוט והפצה של מידע תקשורתי), אשת פרסום בת 58, עבדה ביפעת במשך 7 שנים, ובעודה שוהה בביתה בחופשת מחלה, הגיעו לביתה נציגי "יפעת" ומסרו לידה מכתב פיטורים. המשך…
התקבלתי לעבודה, ופוטרתי – כדאי לי לתבוע ?
מפסק הדין שהתקבל לאחרונה ניתן ללמוד דבר אחד בעיקר: פרופורציות.
מעשה שהיה כך היה
- האישה פוטרה מעבודתה לאחר 7 ימים מסוכנות הביטוח.
- לא נערך לה שימוע כדין ולא נאמר לה מהי הסיבה לפיטוריה.
- היא הגישה תביעה לפיצוי של 28,700 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה בשל פיטוריה (פיצוי בגין תקופת אבטלה, הפסד רווחים עתידיים למשך שנה, פיצוי בגין שהיית בנה במעון פרטי ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לה). כן טענה שסירבה להצעות עבודה אחרות ונותרה ללא פרנסה במשך כחודש וחצי.
המעסיקה טענה
- היא לא גילתה לתובעת את הסיבה האמיתית לפיטוריה מחשש להעליבה (אי התאמתה).
- התובעת הועסקה שבוע ימים בלבד, ואין מקום לפסוק פיצויים כה גבוהים לטובתה, שכן למעסיק עומדת הזכות לנהל את עסקו על פי הבנתו.
כבוד השופטת קבעה כך
- נכון שלכל עובד קמה הזכות לשימוע על מנת שיוכל להזים את הטענות כלפיו ולהתגונן כראוי.
- ונכון שעל המעסיק לגלות לעובד את הסיבה האמיתית לפיטוריו
- ונכון שנפגעה זכות התובעת לשימוע הוגן.
- ואולם, יש לזכור כי התובעת פוטרה אחרי שבוע בלבד, וזו מהווה תקופת ניסיון לגיטימית (המעסיק יכול לשנות את דעתו לגביה!).
- לגבי הוויתור על הצעות עבודה אחרות נפסק כי זהו סיכון שלוקח כל עובד, וכאשר ההתקשרות כנה ואמיתית, אין כל הצדקה לפיצוי (כשאין התחייבות להעסקה לתקופה מסוימת).
- לגבי הסכום נקבע שהוא מוגזם ביותר, והמעסיקה חוייבה לפצותה ב- 250 ש"ח בלבד.
ואני אומרת?
גם אם נפגעתם בכל לבבכם, נסו לבדוק את המקרה מזווית ראיה אובייקטיבית: האם ניסו "לעבוד" עליכם? לפגוע בכם? לנצל אתכם? או שהדברים קרו כך באופן טבעי?
רק אם תרגישו שהצדק עמכם, והוא חייב לצאת לאור, גשו לתביעה.
כך במקרה עגום זה – ההוצאות שהוציאה התובעת על ניהול ההליך, שעות העבודה שבזבזה, הימים שהמתינה – יכלו להגיע גם לפי 10 מהסכום בו זכתה…
לא חבל?
למה אסור לחתום על חוזה שכירות שהורד מהאינטרנט?
לבסוף, החליטו יובל ואמיר שזו תהיה הדירה, וסגרו עם המשכירה החביבה שיגיעו כבר למחרת לסגור את הכל.
החוזה שהיא הושיטה להם, הורד מהאינטרנט שעה קודם לכן, והיה סטנדרטי לחלוטין, כזה עם "בלנקים" למילוי. אז נכון שיובל אמר לאמיר, בדרך לפגישה, שכדאי שהם ייקחו איזה עורך דין שיקרא את החוזה וייתן הערותיו, אבל כשהם ישבו שם החוזה היה נראה כזה תמים:
המשכירה הוסיפה בפשטות, בכתב ידה, את תאריכי השכירות ודמי השכירות, ביקשה שיציינו את כתובתכם ותעודות זהות, וזה הרגיש להם פתאום ממש טיפשי להוציא על זה כסף. אמיר אמר ש"מה שרץ ברשת בטוח מתאים לכולם, לא"? יובל הנהן בהסכמה, והם פשוט הוציאו עט וחתמו.
חוזה שכירות מהאינטרנט
יובל ואמיר מייצגים נתח נכבד מהשוכרים בימינו, אשר מורידים חוזה שכירות מהאינטרנט, ומרגישים בטוחים לחלוטין. ועל פניו, ההסכם נראה מקצועי, רואים שמישהו עמל על ניסוחיו וסעיפיו, והוא מכיל בדרך כלל את כל הסוגיות. אז מה בעצם הבעיה?
העניין הוא, שגם אם ההסכם כשלעצמו הוא מצויין, לא בטוח בכלל שהוא ישרת דווקא את מטרותיו של זה שהוריד אותו. ולמה הכוונה?
יכול להיות, למשל, שהסכם זה נוסח בעבר, לפני שהתגלגל לרשת, על ידי מי שייצג איש עסקים, המשכיר דירות למחייתו. ההסכם הדרקוני שומר על המשכיר מכל משמר, זה נכון, אבל עבור יובל ואמיר, השוכרים, הוא – איך לאמר – קצת פחות ידידותי…?
לפעמים ניסח את ההסכם דווקא שוכר-של-דירת-פאר-לטווח-ארוך, שהשקיע כספים ושעות רבות בניהול משא ומתן עם בעל הדירה: האם המשכיר-הצנוע-והחביב-שאינו-מיוצג ירצה לקבל על עצמו את כל ההתחייבויות שלקח על עצמו המשכיר של דירת הפאר בעבר?
חוזה טוב הוא כזה ששוקל את האינטרסים של שני הצדדים, ונותן מענה הוגן לכל סיטואציה, אך לא תמיד ניתן להבין לבד אם החוזה הספציפי שהגענו אליו שומר על האינטרסים שלנו, או לא. במאמר זה, ורק לשם הדוגמא, אגע במספר סוגיות שכיחות בתחום, ואראה לכם כי גם שינויי נוסח קלים, או לחילופין הימנעות מדיון בנושא זה או אחר, משנים את כל המשמעות של הסעיף, ועלולים לפגוע ביובל ואמיר, או בכם. בעזרת רשימה מדגמית זו, אני מקווה שתוכלו לפחות להתחיל ולהבין לאן נושבת הרוח בהסכם שהוצע לכם, ולהתקדם על בסיס העקרונות דלהלן, עד להגעה להסכם נכון יותר עבורכם.
דוגמא ראשונה – תשלומים
שוכרים:
המשכיר שלכם קבע וודאי בהסכם כי כל איחור בתשלום דמי השכירות, יהווה הפרה של ההסכם. כן נקבע כי ההפרה תקנה לו זכות לבטל את ההסכם, ולפנות אתכם מיידית. עכשיו, בואו ונגיד שהשיק שנתתם למשכיר חזר, אפילו מסיבה טכנית כלשהי, ואתם כלל אינכם יודעים על כך. אתם בטוחים שהשכירות שולמה במועד, כרגיל, בשעה שלמשכיר שלכם כבר עומדת הזכות החוזית לפנות אתכם מהדירה!
על מנת למנוע מצב ביש שכזה (שניתן לצאת ממנו אך זה כרוך באנרגיות, זמן וטרחה), הקפידו לציין את אלו:
- "איחור" ניחשב ככזה רק לאחר שחלפו 7 ימי עסקים מיום התשלום, למשל (וכך איחור של 6 ימים לא ייחשב איחור).
- טרם נקיטת כל פעולה כנגדכם, על המשכיר לשלוח לכם התראה בכתב, ובה לעדכנכם על האיחור בתשלום, ולתת לכם הזדמנות להסדירו.
- בהזדמנות זו היזהרו גם מסעיפי שיפוי ופיצוי למיניהם, בהם אתם מתחייבים לשלם למשכיר את "כל נזקיו מכל מין וסוג", אשר אירעו לו כתוצאה מהאיחור בתשלום. הסכימו לפצות את המשכיר רק בגין נזקים ישירים, ספציפיים ומוכחים שנבעו מהאיחור, וגם זאת, רק לאחר שניתנה לכם ההזדמנות להתגונן בפני הליך זה או אחר שנוהל נגדכם, או בעניינכם, וכאשר נתקבל מבית המשפט פסק דין סופי וחלוט בעניין.
משכירים:
שוכרים שלא משלמים שכר דירה זו צרה צרורה, שכאמור ניתנת ל"טיפול" חוזי, אך מה עושים מול שוכר שמשאיר אחריו חובות גדולים לעירייה? או לחשמל? בעניין זה הקדימו תרופה למכה, כך:
- אל תסתפקו בחיוב השוכר לשלם. קבעו כי השוכר חייב להעביר מיידית ועם כניסתו למושכר, את כל החשבונות על שמו.
- דרשו מהשוכר בטחונות שונים (שיקים "פתוחים" עם הוראות חוזיות למילוי, שטר חוב, ערבות בנקאית). סכמו בחוזה שהביטחונות לא יושבו לו טרם הוצגו בפניכם אישורי תשלום מכל הרשויות והספקים המופיעים בהסכם (גז, מים, חשמל, וועד בית), המעידים על תשלום מלא, לאורך כל תקופת השכירות. כך, כל עוד לא תקבלו אישור כי החשבון הוסדר, הביטחון יהיה בידיכם ותוכלו לעשות בו שימוש במידת הצורך ולפי ההוראות המדוייקות שיש להסדיר בחוזה.
דוגמא שנייה – אופציה לשנה נוספת
שוכרים:
יובל ואמיר חתמו על סעיף שקובע שיש להם "אופציה לשנה נוספת".
דקה לפני שהסתיימה השנה הראשונה, ביקשה המשכירה להעלות להם את דמי השכירות, כתנאי להארכה. האם היה מותר לה לעשות זאת? התשובה נעוצה בניסוח של סעיף האופציה.
– אם החוזה היה מציין שהאופציה להארכה היא "באותם תנאים", במקרה זה ברור שהעלאת דמי השכירות מנוגדת ללשון החוזה.
– אם לא היה מצויין שההארכה היא באותם תנאים, המשכירה הייתה טוענת שברור מאליו כי הסכום מתעדכן בכל שנה מחדש.
– בכל מקרה תמיד הקפידו לקבל אופציה ברורה בכתב, שלא מותנית בהסכמת המשכיר.
משכירים:
– למי ניתנה האופציה? שאלה מעניינת. אם כתוב ש: "לשוכר קנויה האופציה להמשיך את השכירות", אזי, כעקרון, האופציה היא רק של השוכר. במקרה זה, אם לא כתוב אחרת, השוכר הוא שיהיה זכאי להחליט ברגע האחרון אם מתאים לו להמשיך או לא, ואתם המשכירים – בני ערובה בידיו: היואיל להישאר? או שהדירה תעמוד ריקה?
לפעמים קורה דווקא ההיפך: השכירות מוארכת אוטומטית, כל עוד לא ניתנה הודעת ביטול מהשוכר. שוכר שלא שם לב לסעיף, ולא הודיע 60 יום מראש באופן מסודר כי הוא עוזב, יהיה מחוייב להישאר לשנה נוספת. אם יעזוב – תהא זו הפרת חוזה מצידו!
– מוצע להימנע מניסוח אמורפי: קבעו מפורשות שהשוכר ייתן לכם הודעה בכתב, 60 יום טרם סיום השכירות, ובה יודיעכם באם הוא ממשיך את השכירות או לא. במידה ולא נתן הודעה כאמור, אזי הנכם משוחררים מהחוזה בתום התקופה הראשונה (והמהדרין יקפידו בכל מקרה לוודא את העניין מול השוכר, כדי למנוע אי נעימויות).
– התנו את הארכת ההסכם לשנה נוספת בכך שהשוכר קיים את כל הוראות ההסכם בשנה הראשונה, וכן חייבו אותו לערוך בטחונות וביטוחים מחדש (כדי שלא תעמדו מול שוכר זוועתי, שדורש להמשיך לשנה נוספת).
דוגמא שלישית – כשרוצים להיפרד
שוכרים –
חשוב מאד להכניס להסכם מנגנון המסדיר את סיום ההסכם המוקדם, ומאפשר להודיע למשכיר על קיצור תקופת השכירות, בהודעה מתאימה מראש. פוטרתם ואתם צריכים לקצץ בהוצאות? מצאתם בן זוג ואתם עוברים לגור איתו? ניתן לסכם על שוכר "חליפי": אתם תתחייבו למצוא שוכר אחר תחתיכם ליתרת התקופה, ולהציגו לאישור הבעלים. הבעלים יאשר אותו (אסור לו לסרב ממניעים לא סבירים), והשוכר החלופי ייקח על עצמו את החוזה הקיים על שלל התחייבויותיו, כך שהמשכיר לא ייפגע מעזיבתכם.
אם לא תסדירו את הנושא, לא תוכלו לצאת עד תום החוזה, וגם אם תצאו – תהיו חייבים לשלם שכירות וחשבונות עד תום התקופה.
משכירים –
גם אתם צריכים לחשוב על העתיד: לכמה זמן אתם יכולים להתחייב? האם תרצו למכור את הדירה? או אולי אחותכם שחוזרת מחו"ל, מעוניינת להשתכן בדירה (שהיא גם שלה)? ויכול להיות בכלל שיש תמ"א 38 באופק, והדירה לא תהיה ראויה למגורים? בכל המקרים הללו, על מנת שלא להפר חוזה מול השוכר, השאירו לעצמכם פתח: נסחו סעיף המאפשר לכם להודיע לשוכרים על "סיום הסכם מוקדם", בתוך 90 יום, למשל, מרגע ההודעה, וציינו כי השוכרים מודעים לאפשרות זו, והם לקחו זאת בחשבון.
כמו כן יש להכניס סעיף "העברת זכויות בנכס": סעיף זה מאפשר למשכיר עצמו להעביר את זכויותיו במושכר לאחר, וזאת מבלי שייחשב כאילו הפר הסכם מול השוכר. לשוכר, מאידך, יובטח שזכויותיו לפי ההסכם לא תיפגענה, ושהוא יוכל להמשיך להתגורר בנכס, באותו סכום, עד מועד סיום השכירות.
לסיכום, הסטנדרטי הוא לאו דווקא הנכון
כפי שראינו, חתימה "על עיוור" אינה באה כלל בחשבון, שכן לכל סעיף יש שלל גוונים ואפשרויות. במידה והחלטתם בכל זאת לעשות זאת בעצמכם, זכרו תמיד ש"סטנדרטי" היא לא מילה נרדפת ל"מתאים", או ל- "הגון", לכן קראו היטב את ההסכם, ונסו להבין לאן נושבת הרוח: עימדו על הוספת סעיפים כשצריך, או שינוי סעיפים קיימים "לטובתכם", ותמיד רשמו את הדברים בשפה פשוטה וברורה ככל הניתן, על מנת למנוע אי הבנות. ליד כל שינוי בכתב יד הקפידו לחתום (שני הצדדים). בהצלחה.
מתי מותר להעלות לכם את דמי השכירות, ומתי זה לא חוקי?
כשבעלת הדירה התקשרה לדני, היא הודיעה לו שהיא כן תהיה מוכנה להאריך עימו את ההסכם בשנה, כפי שביקש, אך דמי השכירות החודשיים יעלו מ- 4,000 ₪ ל- 4,500 ₪.
דני לא זכר שהם דיברו בעבר על העלאת שכר הדירה בשנה השנייה, אך בעלת הבית נשמעה מאוד נחרצת בעניין, וכשהיא איבדה את סבלנותה, הוא איבד את בטחונו. לאור העובדה שכזו דירה בכזה מחיר הוא לא ימצא, דני מחליט בלית ברירה לספוג את ההעלאה, ולהמשיך לשנה נוספת.
האם מותר למשכיר להעלות את שכר הדירה על דעתו?
בעלת הבית נשמעה מאוד בטוחה בעצמה, ודני, שגם כך נמצא בעמדת נחיתות מולה (אשתו בהריון, המחירים בחוץ משתוללים), נאלץ לקבל החלטה, והסכים להעלאת המחיר. אם דני היה לוקח לעצמו יממה או שתיים, ובודק את ההסכם שנחתם בין הצדדים לפני כשנה, הוא היה מגלה שלבעלת הבית שלו לא הייתה כל זכות להעלות לו את דמי השכירות, ולמעשה היא הייתה חייבת לאפשר לדני להמשיך ולהתגורר בדירה לשנה נוספת, וזאת בעבור 4,000 ₪ בחודש בלבד!
בכדי שגם אתם לא תיפלו לפח, בואו ולמדו מתי מותר להעלות לכם את שכר הדירה, ומתי זה ממש לא חוקי (מדובר בדירות פרטיות בשוק החופשי כמובן):
באיזה שלב חוזי אנחנו נמצאים?
השאלה הראשונה שיש לשאול היא היכן אנחנו "נמצאים", מבחינה משפטית: האם דני שלנו נמצא כרגע בתוך תקופת החוזה, או אחריה?
- אם דני נמצא בתוך תקופת החוזה, והחוזה קבע דמי שכירות מסויימים לתקופה מסויימת (למשל 4,000 ₪ לחודש, ל- 12 חודשים), אזי במהלך 12 החודשים הראשונים בעלת הדירה לא תוכל להעלות לדני את דמי השכירות. נקודה. כמובן שאין מדובר בהעלאת דמי השכירות הנובעת מהצמדה למדד המחירים לצרכן או לשער הדולר, אם קיים סעיף הצמדה שכזה, שאז ההעלאה חוקית כמובן.
- אם לעומת זאת החוזה של דני הסתיים, ובעלת הבית מנהלת עמו כעת משא ומתן על חוזה חדש לתקופה נוספת, אזי במקרה זה לכאורה אין כל הגבלה על העלאת דמי השכירות: הצדדים אינם קשורים ביניהם חוזית, השוק הינו שוק חופשי, ובעלת הבית יכולה לדרוש מדני לשלם עתה איזה סכום שתחפוץ.
- ואולם, קיימת גם אפשרות שלישית, שמדובר ב"תקופת האופציה". בתקופה זו, כשעומדים לחלוף 12 החודשים הראשונים, והסכם השכירות עומד להסתיים, מתעורר לחיים "סעיף האופציה", המאפשר לכם להמשיך את החוזה הנוכחי לשנה נוספת, בד"כ. סעיף האופציה קובע תנאים מסויימים, אשר בהתקיימם תיחשב האופציה כאופציה שמומשה (והחוזה ימשיך לחול לתקופה נוספת). אם לעומת זאת התנאים לא יתקיימו כלשונם, האופציה לא תתממש, והחוזה יסתיים.
דני שלנו נמצא בדיוק בתקופה שכזו: שנת השכירות הראשונה שלו בדירה עתידה להסתיים, והוא מעוניין לממש את האופציה ולהמשיך להתגורר בדירה שנה נוספת.
בהסכם של דני, האופציה להאריך את השכירות הייתה שלו, דהיינו, לדני נתונה הבחירה אם להאריך את החוזה בשנה נוספת, או לא. מרגע שדני הודיע כי הוא מעוניין בכך, בעלת הבית הייתה חייבת לאפשר לו את המשך השכירות, מבלי שהיא תוכל להרהר בדבר, ולכן השגיאה הראשונה של דני הייתה שהוא המתין בכלל להסכמת בעלת הדירה, במקום להודיע לה בכתב ובמועד הקבוע לכך על מימוש האופציה וחידוש החוזה.
אם לא כתוב שאסור – אז מותר
מכל מקום, בין הצדדים הוסכם לבסוף על המשך השכירות. אך מה לגבי גובה דמי השכירות? בעניין זה נראה מייד כי דני ביצע שגיאה נוספת, כשהסכים להעלאת דמי השכירות ולא התנגד לה.
יש להבין כי בחוזים מסוג זה קיימים שלושה מצבים אפשריים:
- מקרים בהם החוזה קובע כי דמי השכירות יעלו בתקופה הנוספת: למשל: "בתקופת האופציה יעלו דמי השכירות ב- 8%". במקרה זה השוכר מודע מראש למחיר האופציה, וכשהוא מודיע על מימושה הוא למעשה מסכים להעלאה.
- מקרים בהם החוזה קובע כי דמי השכירות יוותרו בעינם: במקרים אלו הצדדים קובעים שבתקופת האופציה דמי השכירות יוותרו בעינם, בתנאים המקוריים של ההסכם, וכמובן שלא ניתן לשנות הסכמה זו באופן חד צדדי, על דעת המשכיר בלבד (שינוי שכזה ייחשב להפרת חוזה מצד המשכיר).
- מקרים בהם החוזה "שותק": במקרים אלו נקבעה אופציה להארכת התקופה, אך דמי השכירות אינם מוזכרים כלל בסעיף זה. אם חיפשתם איזכור לנושא גם בסעיפים אחרים של החוזה, ולא מצאתם כאלו, הרי שהחוזה למעשה "שותק" בעניין זה. המשמעות של שתיקה זו היא, שהעלאת דמי השכירות אסורה! כך למשל בחוזה של דני, שהוא לא טרח לפתוח, נקבעה אופציה לשנת שכירות נוספת. מאחר ולא נאמר שם אחרת, המשמעות היא שבתקופה זו ימשיכו לחול על הצדדים כל הוראות החוזה המקורי, כולל ההוראה הקובעת ששכר הדירה הינו 4,000 ₪ בלבד.
מה היה כדאי לדני לעשות ?
לאור זאת, הטעות של דני הייתה שהוא הסכים לדרישה זו של המשכירה, אשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוזה: שהרי, מרגע שהמשכירה קיבלה את הסכמתו של דני להעלאת דמי השכירות (והוא אף שלח לה 12 שיקים חדשים ע"ס 4,500 ₪ האחד), מרגע זה קיבלה ההסכמה החדשה ביניהם חיים משל עצמה!
לדני לא יהיה קל בכלל לבטל עתה את הסכמתו זו, ולדרוש את ההפרשים בחזרה, אך בואו ונלמד אנחנו מה דני כן יכול היה לעשות, ומראש, בכדי לממש את זכותו החוזית:
- להעביר למשכירה הודעה בכתב על רצונו בחידוש החוזה, במועד הקבוע בחוזה.
- לעמוד על שלו בשיחה הטלפונית ולסרב להעלאה החד צדדית.
- לשלוח למשכירה מכתב תשובה ברור והחלטי, ואליו לצרף 12 שיקים על סך 4,000 ₪ האחד.
כל אלו היו מבהירים למשכירה שלפניה עומד שוכר מבין עניין, והיא הייתה חושבת היטב טרם תסתבך עימו.
אם אין הגנה חוקית – לפחות שיהיה הסכם ברור
לסיכום, ניתן לראות שכמו בחיים, לא רק למילים יש משמעות, אלא גם לשתיקה, ולכן מומלץ לכתוב תמיד את הדברים ברורות, ולא להשאיר שום מקום לשאלות ופרשנויות בהסכמים.
שימו לב גם ל"חובת ההודעה מראש". בחוזים רבים מתחייב השוכר להודיע מראש על רצונו בהארכת תקופת השכירות, ועליו לתת למשכיר הודעה בכתב בד"כ, עד לחודש או חודשיים טרם תום תקופת השכירות המקורית. במקרה שתאחרו לתת את הודעת ההארכה, יוכל המשכיר לדקדק עימכם על קוצו של יום, ולסרב לבקשתכם לממש את האופציה (למשל בתואנה כי הוא כבר התחייב להשכיר את הדירה למשפחה אחרת). לכן, שימו לכם תזכורת כבר בעת חתימת החוזה המקורי, למועד ההודעה, כדי שלא תפספסו ותתאכזבו.
בהצלחה.
אסרו על עובדת לשבת בעת העבודה – ונקנסו ב- 50 אלף ש"ח.
מעשה שהיה כך היה
התובעת עבדה כאחראית משמרת וקופאית בחנות הבגדים של חברת פטרול אופנה בע"מ בקניון מלחה בירושלים, במשך כשנה וחצי עד שהתפטרה.
לטענתה במשך כל תקופת העבודה, לא היו בחנות כסאות לעובדות, מלבד שרפרף או כסא בודד חסר משענת ששימש לסידור הבגדים, אך כל אימת שהעובדות ישבו עליו, מנהלי הנתבעת שצפו בנעשה באמצעות מצלמות, התקשרו לחנות והעירו להן.
בבית המשפט אף העידה מטעם התובעת עובדת נוספת, כי באחת הפעמים כאשר התיישבה לרקע קט, התקשרו בעלי החנות והורו לה להפסיק את המשמרת.
עוד טענה התובעת כי בסמוך לסיום עבודתה החלו מנהלי החנות "לקצץ" לה משמרות עד שלבסוף נאלצה להתפטר, אך לטענתה מדובר בהרעת תנאים ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים, ובנוסף העלתה טענות נוספות לגבי זכיותיה כעובדת.
טענות החנות
החנות טענה כי התובעת התפטרה והיקף עבודתה לא שונה, ולכן היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.
כן ציין מנהל החנות כי כיום יש בחנות כסא "בר גבוה" עליו ניתן לשבת בקופה.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
קיבל את התביעה, וקבע כי:
- החנות הפרה את חוק הזכות לעבודה בישיבה.
- ממכלול העדויות עולה כי בתקופה הרלבנטית לא היו בחנות כסאות לכל העובדות, ולא היה כסא מותאם לעבודה בקופה.
- לא זו אף זו – כשהתיישבה אחת העובדות, התקשרו אליה מנהלי/בעלי החנות והורו לה לקום, וכשניסו העובדות להכניס לעמדת הקופה כיסא, הן נדרשו לסלקו משם.
- במעשים אלה, כך נפסק, הפרה החנות את הוראות החוק: אמנם בחלק מהזמן היה על העובדות לבצע את העובדה בעמידה – כאשר נכנס לקוח לחנות וכדומה, אך ביתרת הזמן ניתן היה לבצע את העבודה בישיבה וודאי שכך לגבי מי שעבדה בעמדת הקופה:
"הנתבעת ומנהליה יצרו אווירת פחד, כאשר העובדות ידעו שהן מצולמות כל העת וכאשר נחו לרגע או אף ביקשו לנוח עת החנות היתה ריקה, היו מנהלי הנתבעת מתקשרים ומדרבנים אותן לעמוד ולעבוד. מדובר בהתנהגות לא ראויה בלשון המעטה. חובת הנאמנות מחייבת את המעביד לדאוג לרווחת עובדיו. העובד אינו מכונה. יש להתחשב בו ובצרכיו…. האיסור שהוטל על עובדות לשבת והגערות במי שהעזה לשבת לנוח לרגע היו לא הוגנים ולא אנושיים. אלה מצדיקים להטיל על הנתבעת פיצויים לדוגמא".
- החנות חוייבה לפצות את העובדת ב- 50,000 שקלים בגין אי מתן אפשרות ישיבה.
- עוד נקבע, כי הוכח כי היקף עבודתה של התובעת קוצץ באופן ניכר ומשכך יש לקבוע כי מדובר בהרעת תנאים והיא זכאית לפיצויי פיטורים, דמי חגים, הפרשים לפדיון חופשה ולהחזר נסיעות והוצאות משפט בגובה של 5,000 שקלים נוספים .
ואני אומרת?
חברים, עובדים זו לא מכונה! ימי העבדות תמו!
תנו להם לנשום, לשתות קפה, לחייך, לצחוק. זה רק יתרום לעסק שלכם.
פסק הדין באדיבות אתר http://www.psakdin.co.il
חמשת כללי הזהב שכל לקוח סלולר חייב להכיר
כשדנית הגיעה למרכז החברה בעיר, היא לא ביקשה לרכוש מכשיר חדש, אלא רק לעדכן "חבילה" לאחת משתלמת יותר. לדנית הוצעה חבילה הכוללת בין היתר 500 הודעות טקסט בסכום קבוע מסויים, והיא אישרה את ההצעה.
להפתעתה גילתה בחשבונית הבאה כי חוייבה בגין ההודעות שביצעה בפועל, בתעריף הודעה "רגיל", ולא בתעריף ה"חבילה". היא פנתה למוקד, שם אישרו כי חבילת ההודעות לא עודכנה, אך 4 נציגים שונים עימם שוחחה לא היו "רשאים" לזכות את חשבונה. לבסוף הגיעה למנהלת המשמרת, שנתנה לה את הטלפון "הישיר" שלה, אך כמובן שגם היא לא פתרה את הבעיה, ורק אחרי שדנית הוציאה פקס זועם למוקד התלונות של החברה, יצרו עימה קשר והודיעו לה שהטעות תוקנה, בוצע זיכוי וסליחה.
בשבוע שעבר דנית קיבלה חשבונית נוספת, וגילתה שוב כי לחבילת ההודעות שרכשה אין כל זכר, וכמובן כי חשבונה לא זוכה בגין הטעות הקודמת.
טעויות רבותיי – טעויות
כולנו מכירים את ה"טעויות" הללו, שחברת הסלולר מבצעת כל כך בקלות, ומתקנת כל כך לאט, אם בכלל. כך למשל, בוודאי מצאתם את עצמכם פעם באחת או יותר מסיטואציות אלו:
- חייבו אתכם בתעריף שיחות / הודעות שגוי.
- שינו את מחיר החבילה ללא ידיעתכם / העלו לכם את התעריף לדקה או הודעה.
- חייבו אתכם בחבילת בלק ברי כשאין לכם בכלל בלק ברי, או ב"שירותי מידע ותוכן" שמעולם לא צרכתם, במשך חודש בחודשו.
- שכחו לעדכן לכם חבילת "גלישה ללא הגבלה", או את החבילה לשיחות מחו"ל, וחוייבתם באלפי שקלים החודש.
כל אלו הן, לכאורה, רק טעויות, אבל הבעיה היא שהן קורות כל הזמן… חברות מחקר בתחום מדברות על טעויות בכ-80% מחשבוניות הסלולר! כשמדובר בלקוח פרטי, הטעויות נעות בין שקלים בודדים ועד עשרות ומאות שקלים לחודש, כשהחיוב העודף המצטבר הוא עצום. כמובן שצרכנים עסקיים / ארגוניים חשופים לטעויות בסדרי גודל של אלפי ועשרות אלפי שקלים בחודש אחד.
בעקבות המצב, צצות להן חברות "בדיקת חשבונות סלולר" שונות, מעת לעת, ומציעות לבדוק את הטעויות בחשבונות עבורך, והנה לך הוצאה נוספת למשק הבית הדחוק גם ככה.
"לא נורא, כפרה"
והבעיה היא שרובנו כלל לא מודעים לטעויות אלו.
וכשאנחנו כבר מגלים אותם, פעמים רבות בדיעבד, אנחנו לא תמיד יודעים מה לעשות. אנו פונים טלפונית למוקד, אך מתחילים "להיזרק" מנציג לנציג. אם החלטנו להגיע עד לסניף המקומי, ההמתנה הארוכה בתור עלולה לגרום לנו להתייאש, וגם אם נקבל תשובות, לא תמיד נראה את הזיכוי בפועל בחשבונית הבאה! זו הסיבה שבמקרים רבים אנחנו פשוט מוותרים, ומספרים לעצמנו ש: "לא נורא, כפרה, זה רק 300 ₪".
אבל אותי, זה פשוט מקומם: כל כך הרבה צרכנים אומללים נפגעים מההתנהלות של רשתות הסלולר ומנסים להילחם בתחנות רוח, מתחננים וצועקים, ובסוף מוצאים את עצמם מאיימים טלפונית על נציגה מסכנה בת 22, מודיעים לה שהם יתבעו "את האמ-אמא שלה", בשעה שאמא שלה, ספציפית, לא עשתה להם כלום…
כדי למנוע את הצרות הללו, בואו ונלמד את 5 כללי הזהב, שכל צרכן סלולר, פרטי או עסקי, פשוט חייב להכיר:
- הכל בכתב – הציעו לכם תכנית חדשה וחתמתם. מזל טוב. דרשו לקבל את התוכנית שחתמתם עליה, לא למייל, ולא אחר כך, אלא עכשיו במעמד הקנייה, ובדפוס. עברו מיידית, במעמד הרכישה, על כל הפרטים שסוכמו בע"פ, וודאו שהם מופיעים: מספר דקות שיחה בתוך החבילה, עלות החבילה, ועלות דקת שיחה לאחר שסיימתם לנצל את החבילה. מספר ומחיר ההודעות בתוך החבילה ואחריה, חבילת גלישה, עם או בלי הגבלה, תשלומים חודשיים, זיכויים, אחריות (חשוב). אל תתביישו לשאול שאלות! קחו עוד רבע שעה וסיימו את המשימה כמו שצריך, גם אם הנציג נע באי נוחות על כסאו (http://www.dariacanaff.com?p=220). שמרו על כל מסמכי העסקה, הקבלות ותעודות האחריות של המכשירים, ליום סגריר. כמו כן בקשו מהנציג כרטיס ביקור ושמרו את פרטיו האישיים.
- תיעוד והקלטה – כן, בהחלט. מותר לכם להקליט את השיחות עם נציג החברה, ואפילו את הפגישה עצמה בסניף. החוק בישראל קובע כי כל עוד המקליט הינו צד לשיחה (דהיינו המקליט משוחח עם הנציג), הרי שההקלטה מותרת. כמובן שאת ההקלטה תוכלו לתמלל, ולהציגה כראייה במשפט לשם ביסוס גרסתכם. כמו כן מומלץ בהחלט לתעד את הפגישה: שבו עם דף ועט, שאלו את הנציג לשמו ורשמו את התאריך בראש הדף. שאלו שאלות ורשמו את התשובות, והקפידו להנהן בכובד ראש בעת התיעוד. מובטח לכם כי הנציג יבדוק את עצמו 3 פעמים לפני שישיב לשאלותיכם, ואף יטריח את עצמו לקום ולקבל אישור מהממונים עליו, בגין כל פעולה או שינוי. מניסיון.
- שוויון בהטבות לבעלי מכשירים שנרכשו "בחוץ" – כיום נהוג כי ברכישת מכשיר מהחברה (אשר עולה לעיתים אלפי שקלים, הנפרשים לתשלומים של עשרות שקלים בכל חודש), מעניקה החברה לרוכש "החזר" חודשי, וכך בעצם "מממן" הלקוח את מחיר רכישת המכשיר (כמובן שסכום ההחזר מדורג בהתאם לסוג המכשיר ולרף מינימלי של סכום חשבונית). אך מה קורה כשהלקוח רוכש את המכשיר בשוק הפרטי, בחוץ? האם גם אז הוא זכאי לקבל את ההחזר החודשי? התשובה היא כן, למרות שנציג החברה יסביר לכם שהתנאי להחזר הוא רכישת המכשיר מהחברה. בעניין זה מחייב "חוק ניתוק זיקה" את החברה בשוויון מלא במתן ההטבות, בין אם המכשיר נרכש בחברה ובין אם הגעת איתו מה"בית", כשהתנאי היחיד לקבלת ההטבה הוא הצגת המכשיר הסלולרי ואישור הקניה, ולכן: שמרו עליהם היטב.
- בדקו חשבוניות – 80% טעויות זה המון. וזה אומר שאתם פשוט חייבים, עם כל האי-נוחות שבדבר, לבדוק בכל חודש מחדש את החשבונית. איתור מהיר יביא לחיוב עודף קטן יותר, וסיכוי גדול שתפתרו את הבעיה מבלי להגיע לבית המשפט. הבעיות מתחילות כשלקוח מתעורר אחרי שנתיים ומנסה לקבל זיכוי רטרואקטיבי, והחברה מנסה להפיל עליו את האשמה.
- החברה עברה על החוק? – אחרי שוידאתם את הפרטים היטב, הפנו דרישה בכתב למוקד פניות הציבור של חברת הסלולר, ודרשו תיקון הטעות ופיצוי. לא עזר? אתם יכולים להגיש תלונה למשרד התקשורת ולמועצה לצרכנות, ואף להגיש כנגד החברה תביעה כספית (בתביעות קטנות אין ייצוג עו"ד, וניתן לתבוע עד 31,900 ₪ http://www.dariacanaff.com?p=352 ).