התשובה:
השופט מתעצבן, אתה מפסיד, וגם משלם.
ומעשה שהיה כך היה:
כך בדיוק גילה לקוח סלקום, שהגיש נגדה תביעה על לא פחות מ- 20,742 ₪.
התובע נסע לנורווגיה לרגל עסקיו, ולשם כך צורף לשירות סלקום חו"ל המתאים לנורווגיה.
כשהגיע גילה, לטענתו, כי המכשיר נעול לחלוטין לשיחות וליומן זיכרונות, ולכן נאלץ לרכוש מכשיר חדש בנורווגיה. כמו כן טען התובע שהיה לו קשה לאתר מספרי טלפון, שם, והוא הוציא על כך כספים.
כששב לארץ, מסר את הטלפון הנעול למעבדת שירות של סלקום, אך הם, לטענתו, רק ניסו למכור לו מכשירים שונים, ולכן הוא פנה בסוף למעבדה פרטית לשם פתיחת המכשיר.
"תחשיב" נזקי התובע, כפי שהוגש לבית המשפט:
- עלות מכשיר נייד
- פתיחת מכשיר נעול
- עלות טיסה לנורווגיה (?)
- אובדן 10 ימי עבודה (?)
- שהות בנורווגיה (?)
- פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים (?)
- פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪ (?)
בית המשפט קבע כי:
- "תביעה זו מדגימה עד כמה נוהגים תובעים בהגשת תביעות בבית משפט לתביעות קטנות להפריז בעת הגשת תביעתם ללא קשר בין האירוע לבין הנזקים הנטענים".
- אין לקבל את הטענה כי האשם בנעילת המכשיר רובצת לפתחי הנתבעת, לא הוכח כי המכשיר היה מקולקל, ודווקא נראה כי התובע הוא זה שגרם לנעילת המכשיר (שכן מדוע פנה למעבדה פרטית?).
- גם אם הייתה מתקבלת גרסתו – רוב התביעה הינה תביעת סרק, ללא הוכחות להיקף הנזק שנגרם לו – ולכן הוא זה שישלם לסלקום 1,000 ₪ כהוצאות דיון.
ומה המסקנה?
