מה זה בעצם "עובדי קבלן"?

כולנו מבינים שאיום השביתה במשק מחר, קשור, איכשהו, לעובדי הקבלן, או עובדי חברת כח האדם. אך מיהם אותם עובדים, ומדוע ולמה הם נלחמים – לא כולנו יודעים…

אז לשם ההתחלה, אביא ציטוט מדבריה של ח"כ שלי יחימוביץ' בנושא:

"אני חושבת שאין שביתה יותר מוצדקת מזו, אין תופעה של ניצול עובדים שיטתי כמו תופעת ניצול עובדי הקבלן……. (מדובר ב)קרוב לשלושים אחוזים שמועסקים בעצם במדינה, אבל המדינה לא מכירה בקיומם. המדינה לא רואה אותם, לא שומעת עליהם….אתה יודע שבתחנת הכוח רוטנברג מועסקים שמונים עובדים שעובדים בפחם, בחום של שישים מעלות, בלי נשמיות, כי מתקמצנים על נשמיות, וכדי לחסוך בעלויות הורידו להם תשלום על חצי שעה מקלחת שהם חייבים אחרי עבודה בפחם יום שלם. עבדים, עבדים לכל דבר…אין מדינה במערב שמעסיקה כמות כל כך מטורפת של עובדי קבלן, אנחנו הגענו לשיא עולמי".

כיום עובדי קבלן מועסקים בעיקר בתחום הניקיון ואבטחה, אך לא רק! גם עובדים סוציאליים, מורים, מתכנתים, ועובדי דואר ישראל – רבים מהם מועסקים כעובדי קבלן.

מה זה בכלל עובד קבלן?

העסקתם של עובדי קבלן היא אינה העסקה ישירה בסגנון המוכר לנו, דהיינו מעסיק ועובד שעובד אצלו בעסק. עובדי קבלן מועסקים על ידי חברת כח אדם, או חברה קבלנית אחרת (מה שנקרא חברות מיקור חוץ), והיא נחשבת המעסיקה שלהם. אך בכל יום בבוקר הולכים אותם עובדים לעבוד במשרד אחר, בעסק אחר, שם הוצבו מטעם אותה חברה, כעובדים:  יכול להיות שמדובר במנקה במשרד רואי חשבון, או מאבטחת בכל-בו. דהיינו, למרות שמשרד רואי החשבון או הכל-בו הוא מקום העבודה של אותם עובדים, הם לא באמת נמנים על עובדיו ולא מהווים חלק ממקום העבודה. את המשכורת ואת התנאים הסוציאליים הנלווים לה (ובדרך כלל מדובר בתנאים המינימליים הקבועים בחוק ותו' לא) הם מקבלים מחברת כח האדם, או חברת הקבלנות כאמור, שאינה מכירה אותם בפועל: הקבלן החיצוני אינו רואה את העובד בבוקר, אינו מברך אותו בניד ראש ולמעשה "מכיר" רק את פרטיו האישיים המופיעים בהנהלת החשבונות.

היתרון הכלכלי למעסיק ולחברת כח האדם הוא ברור:

חברת כח האדם מקבלת מהמעסיק בפועל תשלום בגין העובד, ומתוכו היא מפרישה לו את שכר עבודתו. ההפרש בין הסכום שקיבלה לסכום שהיא משלמת נשאר אצל הקבלן, כ"עמלת השמה". הסכום שהמעסיק משלם לקבלן הוא נמוך ביותר, בדרך כלל, ועלותו, הכוללת כאמור תנאים סוציאליים מינימליים ועמלת השמה, אינה מגיעה לעלותו של עובד "רגיל". מדובר ביתרון כלכלי מובהק לשני הגופים המעסיקים את העובד.

אך מהו היתרון לעובד?

אז זהו, שאין. ההפרדה הזו של שני מעסיקיו של העובד מהווה פתח לבעיות רבות עבורו:

ראשית, כאשר מי שמשלם לך משכורת הוא לא מי שרואה אותך בבוקר ומבקר את עבודתך, המו"מ על השכר כמעט בלתי קיים. אתה מקבל, כעובד קבלן, את הזכויות המינימליות המגיעות לך לפי חוק  וזהו. אין מגע אישי בין המעסיק לעובד ואין כל קשר בין שביעות הרצון מעבודתך, לבין יכולתך לדרוש העלאת שכר למשל, או בונוס מפנק.

מעבר לכך: אם עובדי המפעל או הארגון זוכים להטבות ולזכויות יתר כתוצאה מפעילות הוועד שמגן עליהם, כאשר אתה עובד קבלן, אינך זכאי לכל אלו! כמו נתין שזכויותיו מופחתות, אתה מתהלך בין יתר העובדים כנטע זר: להם יש, ולך אין. גם אין לך גם כל אפשרות להתארגן ולהעמיד וועד עובדים שימצה את זכויותיך למול המעסיק – כי הוא לא המעסיק שלך.

לסיכום, עובדי קבלן הם עובדים המופלים לרעה.

כיום מדובר על כ- 300,000 עובדי קבלן בישראל! רבים מהם, כך עולה מהנתונים, הינם עולים חדשים מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה.

למי שיש את היכולת להתמקח ולדרוש, מוטב לו ידרוש לעבוד כעובד רגיל, ויקבל את שכרו ותנאיו מהעסק שמעסיק אותו ביומיום.

ומי שלא, אני מקווה שילחמו עבורו ויפסיקו את המנהג הבזוי הזה.

פורסם בקטגוריה חוזים, עבודה, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.